החלטה בתיק בש"פ 6208/12

           לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצר של המשיב ב-90 ימים מיום 5.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 6421-12-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן פלדמן), לפי המוקדם מביניהם.

רקע עובדתי בתמצית

1.        כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המשיב, תושב חברון, מונה חמישה אישומים בגדרם פירוט עובדתי רב שאין צורך להידרש לו במסגרת בקשה זו. בתמצית יאמר כי כתב האישום מגולל את מעורבותו של המשיב בביצוע מספר עסקאות להעברת נשק וסמים מסוכנים מסילוואן לחברון ולהיפך. המשיב עשה כן יחד עם ראמי עודה ומג'די עודה המכונה שאדי, אחים המתגוררים בסילוואן ויחד עם מוחמד חסן אלג'עברי ואדריס חסן אלג'עברי, אחים המתגוררים בחברון. במסגרת כתב האישום הועמד המשיב לדין בגין מספר עבירות, בהן סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; נשיאת והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; נסיון לסחר בנשק, לפי סעיפים 144(ב2) ו-25 לחוק העונשין והחזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

הליכי המעצר

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 5.12.2011 הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 2.2.2012 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) במ"ת 6473-12-11 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה אולם העלה מספר טענות משפטיות, לרבות בתחום סמכות השיפוט ותחולת חוק העונשין, ואלה נדחו. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימות עילות מעצר - מסוכנות וחשש מבריחה מפני אימת הדין בשים לב למרכז חייו של המשיב בחברון. בית המשפט קבע כי לא הוצעה חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את החשש העולה מעילות המעצר.

ההליכים בתיק העיקרי

3.        כעולה מהבקשה בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להוצאת תעודת חסיון ב-30 ימים. ביום 7.12.2011 נעתר בית המשפט לבקשה. ביום 20.12.2011 הוקרא כתב האישום. המשיב הודיע כי הוא אינו מיוצג ובית המשפט קבע כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. הדיון נדחה למתן מענה לכתב האישום ליום 12.1.2012. ביום זה נדחה הדיון ליום 15.2.2012, לבקשת בא כוח המשיב לצורך לימוד חומר הראיות. ביום 15.2.2012 שוב נדחה מועד הדיון ליום 6.3.2012 בשל אותו נימוק. ביום 6.3.2012 ביקש בא כוח המשיב לדחות את מתן המענה לכתב האישום שכן בכוונתו לקחת חלק בהליך גישור. המבקשת לא התייצבה לדיון. הדיון נדחה ליום 22.3.2012. ביום 7.3.2012 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לקיום ישיבת גישור בפני השופט צ' סגל. ביום 8.3.2012 קבע השופט סגלכי ישמש כמגשר אם וכאשר יסתיים הליך הגישור בתיק של שותפיו של המשיב לעבירות מושא כתב האישום.

4.        ביום 22.3.2012 הודיעה המבקשת כי הליך הגישור בעניינם של השותפים לא צלח וביקשה, בהסכמת המשיב, לדחות את המשך הדיון לצורכי משא ומתן. הדיון נדחה ליום 7.5.2012. במועד זה הגישה המבקשת כתב אישום מתוקן במסגרתו הוספו מספר עדי תביעה, רובם טכניים. המשיב הודיע כי הוחלף ייצוגו. בא כוחו החדש ביקש שהות כדי לעבור על חומר הראיות ולגבש מענה לאישום. בנוסף התברר כי בא כוחו החדש של המשיב, עו"ד נסראלדין, ייצג בהליכי המעצר שני נאשמים בפרשה שאמורים להעיד נגד המשיב ולכן בא כוחו החדש אמר כי יפנה שאילתה בנושא ללשכת עורכי הדין. המשך הדיון נדחה ליום 3.6.2012. במועד זה הודיע עו"ד נסראלדין כי התקבלה תשובה מלשכת עורכי הדין לפיה אין מניעה כי ייצג את המשיב ובלבד שלא יחקור חקירה נגדית את עדי התביעה אותם ייצג. אלא שהמשיב הצהיר כי החליף שוב את ייצוגו ומעתה ייצגו עו"ד טאקו. המבקשת ציינה כי חומר החקירה בפרשה הוא רב ובשל חילופי הייצוג לא יתאפשר סיום המשפט במסגרת תשעת חודשי המעצר. עו"ד טאקו הצהיר כי לא יתנגד להארכת מעצר ראשונה ושנייה. בית המשפט התיר את חילופי הסנגורים והבהיר למשיב כי אין מקום לחילופים נוספים. נקבע דיון למתן מענה לאישום ליום 10.7.2012 ונקבעו שישה מועדי הוכחות במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר.

5.        ביום 26.6.2012 הודיעה ההגנה כי משפחת המשיב מבקשת כי עו"ד נסראלדין ישוב וייצג את המשיב. בית המשפט הורה כי הבקשה תידון בדיון שנקבע ליום 10.7.2012. ביום 28.6.2012 הגיש עו"ד נסראלדין "בקשת הבהרה" בה טען שטרם קיבל את חומר החקירה והוא מבקש כי בית המשפט יתן הוראות כדי שיוכל לכלכל צעדיו. בית המשפט דחה את הבקשה. ביום 10.7.2012 שחרר בית המשפט את עו"ד טאקו ואפשר את החלפת הייצוג. עו"ד נסראלדין הבהיר כי לא יסכים להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים חרף הצהרתו של עו"ד טאקו. בימים 5-6.8.2012 הגיש המשיב תשובתו לכתב האישום בה כפר בכל סעיפי האישום וויתר על חקירתם של מספר עדי תביעה.

           מכאן הבקשה שלפני;

נימוקי הבקשה

6.        לטענת המבקשת - באמצעות בא כוחה, עו"ד ארז בן ארויה - מסוכנותו של המשיב נשקפת מהמעשים המיוחסים לו. כפי שעולה מכתב האישום שימש המשיב ככתובת לאספקת כלי נשק שונים בשווי רב. נגישותו לנשק בלתי חוקי וגנוב ונכונותו לסחור בו מעידים על הסיכון הרב הנשקף ממנו. המבקשת טוענת כי הערכת הסיכון גוברת לנוכח עברו הפלילי של המשיב הכולל עבירות אלימות ורכוש אשר בגינן אף ריצה עונשי מאסר. עוד טוענת המבקשת כי קיים חשש ממשי להימלטותו של המשיב מפני אימת הדין במידה וישוחרר מהמעצר משום שהוא אינו תושב ישראל. המבקשת מציינת כי שמיעת הראיות בהליך העיקרי טרם החלה וכי היא מודעת לקושי הנעוץ בכך. עם זאת, טוענת המבקשת כי חלוף הזמן נובע בעיקר מחילופי ייצוג רבים של המשיב. עוד מדגישה המבקשת את המהפך שחל בעמדת ההגנה באשר להסכמתה להארכת מעצר ראשונה ושנייה מעבר לתשעה חודשים. בשל כל הנימוקים לעיל מתבקשת הארכת המעצר כאמור. עוד נטען בדיון שלפני כי הערכת המבקשת היא כי בששת המועדים שנקבעו לשמיעת הוכחות בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2012 ניתן יהיה לסיים את פרשת התביעה ואולי את כל שלב ההוכחות אם תתקבל בקשת המבקשת לייתר העדתם של עשרה עדים טכניים.

תגובת המשיב

7.        בא כוח המשיב, עו"ד ואפי נסראלדין, טוען כי הצהרתו של עו"ד טאקו לעניין ההסכמה להארכת מעצר אינה מעלה או מורידה שכן כאשר הוא עצמו נשאל בדבר ההסכמה הודיע כי יתנגד להארכת המעצר. עוד טוען עו"ד נסראלדין כי התיק כולו מבוסס על האזנת סתר ועל זיהוי קולו של המשיב. לטענתו אין בנמצא חוות דעת מבוססת בדבר הזיהוי. עו"ד נסראלדין שב וטוען לעניין תחולת חוק העונשין על המבקש וכן בדבר סמכותו של בית המשפט הישראלי בדבר עבירות שבוצעו בשטחי הרשות הפלסטינית. עו"ד נסראלדין ציין כי הוא מודע לכך שמדובר בטענה שצריכה להתברר בתיק העיקרי אך לדבריו יש להביא גם עניין זה במניין השיקולים בבוא בית המשפט להכריע בשאלת הארכת המעצר. כמו כן מדגיש עו"ד נסראלדין כי טענת המבקשת בדבר מסוכנות אינה עולה בקנה אחד עם מעצרו של המשיב רק כשלושה חודשים לאחר גילוי הפרשה. עוד נטען כי שותפיו של המשיב ממילא עצורים ומשכך לא יוכל לשוב ולקשור עסקאות כדוגמת אלה הנטענות בכתב האישום. מעבר לכך, טוען המשיב כי ניתן יהיה להעמיד מפקחים ראויים שיהיה בהם כדי לאיין את המסוכנות הנטענת וממילא חל כרסום במסוכנות זו לאור חלוף הזמן. עו"ד נסראלדין טוען כי אין הוא מעריך שדי יהיה בהארכה המבוקשת לסיים את פרשת ההוכחות מה גם שיתכן כי לא יוכל להתייצב לחלק מהמועדים נוכח התחייבויות קודמות. עוד נטען כי צפויים להעיד עדי הגנה לא מעטים. כן נטען כי עברו הפלילי של המשיב ישן ואינו רלבנטי לעבירות שבנדון. בנוסף לכך נטען כי חלק מהדחיות בניהול ההוכחות היו לבקשת המבקשת.

תשובת המבקשת

8.        במענה לטענותיו של המשיב הדגישה המבקשת כי אין מקום להידרש בשלב הנוכחי לשאלת התשתית הראייתית הלכאורית, משזו הוכרעה בהחלטה בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדומה נטען כי טענותיו המשפטיות של המשיב בנוגע לסמכותו של בית המשפט הישראלי ותחולת חוק העונשין הן טענות שזכו להתייחסות במסגרת ההחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ואין מקום להידרש להם במסגרת ההליך דנן. באשר לחלוף הזמן עד למעצרו של המשיב נטען כי גם לסוגיה זו ניתן הסבר מספק בבית המשפט המחוזי שכן בנסיבות העניין דובר על מעצר "רב שלבי" בשל נסיבות הפרשה וחקירתה. המבקשת מדגישה כי אין בחלוף הזמן כדי לכרסם במסוכנותו הרבה של המשיב. כמו כן נטען כי ראיה טובה לכך שחילופי הסנגורים גרמו להימשכות ההליכים היא אמירתו של עו"ד נסראלדין בדיון דנן כי לא יוכל להתייצב לחלק ממועדי ההוכחות שנקבעו בתיק.

דיון והכרעה

9.        לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ונספחיה ולאחר ששמעתי את השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים ועיינתי באסמכתאות אליהן הפנו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.      כידוע, הכלל הוא כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו ואילו החריג לכלל הוא הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. הכלל יפה גם לעניין נאשמים שמיוחסות להם עבירות חמורות ביותר. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של נאשם, זאת בשים לב, בין היתר, למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי עקב חשש להימלטות מפני אימת הדין. במסגרת האיזון הנדרש נלקח בחשבון, בין היתר, גם עברו הפלילי של הנאשם, צפי התקדמות ההליכים בתיק העיקרי והגורמים להימשכות ההליך [ראו והשוו: בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי (לא פורסם, 26.1.2012)].